תנחומא בובר, אמור כב

[ד"א שור או כשב או עז וגו']. זש"ה ורעתה ירום ראשי על אויבי סביבותי [ואזבחה באהלו זבחי תרועה] (תהלים כז ו) , כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרים אין להם תקומה, [ואינו חוזר עליהם לעולם], כששמעו ישראל שיקריבו שור רמה ראשם, שנאמר ועתה ירום ראשי וגו' (שם) , והיו אומרים עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקב"ה, התחילו אומרים שירה, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשיר הואזמרה לה' (שם) .