תנחומא בובר, חקת לה

נעברה נא בארצך וגו' ולא נשתה מי באר (שם כ יז) . מי בורות היה צריך לומר, לימדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינה שלו, [ויש בידו צרכיו], שלא ישתה ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח, ויקנה מן החנוני בשביל לההנותו, וכך אמר לו משה, הבאר עמנו, ומן שלנו אנו אוכלים, לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך, וכן אמר משה אוכל בכסף תשבירני (דברים ב כח) .

דרך המלך נלך (במדבר כ יז) , שאנו חוסמין את בהמתינו.

לא נטה ימין ושמאל (שם) , זו קשה מכולם, שאמרו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, ובגבולך לא נטה ימין ושמאל וגו'.