תנחומא בובר, בלק ג

ויגר מואב (במדבר כב ג) . מהו ויקר, כשהיו נראים לעמונים נראים עטופים לשלום, למואבים נראים מזויינים, שנאמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם [ואל תתגר בם (דברים ב יט) , אל תצורם] כל מיני צרה, ואל תתגר בם כל מין גירוי, ולמואב אמר אל תצר את מואב [ואל תתגר בם מלחמה] (שם שם ט) , מה שאתה יכול לחטוף מן החוץ חטוף, לפיכך נראין מזויינין והם היו נאגרים לעריהם, שנאמר ויגר מואב, אין ויגר אלא לשון אסיפה, כמד"א אוגר בקיץ בן משכיל (משלי י ה) .

ד"א ויגר. לשון יראה, שהיו מתייראין מפניהם.

ויקץ מואב, שהיו רואין את עצמן כקוץ בפניהם.