תנחומא בובר, בלק כה

וישב ישראל בשטים (במדבר כה א) . ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמם, ולא שינו לשונם, ולא גילו מסתורין שלהם, ולא נפרצו בעריות.

שלא שינו שמם, שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו. ולא שינו לשונם, שנאמר כי פי המדבר אליכם (בראשית מה יב) , שהיו מספרין בלשון הקודש. שלא גילו מסתורין שלהן שאמר להם משה ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב) , והיה הדבר מופקד אצלם י"ב חודש, ולא גילו למצרים, ולא נפרצו בעריות, שנאמר גן נעול מעין חתום אלו הנקבות, תדע לך שהוא כן, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, ויצא בן אשה ישראלית [וגו', ושם אמו שלומיצת בת דברי למטה דן] (ויקרא כד י יא) , וכל אותן מ' שנה שהיו במדבר לא סרחו בערוה עד שבאו לשטים, לכך נאמר וישב ישראל בטשטים וגו'. שטים, שעשו שטות, שנאמר נואף אשה חסר לב (משלי ו לב) .