מדרש תנחומא, יתרו ב

‎ וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. יֵשׁ שָׁמַע וְהִפְסִיד. וְיֵשׁ שָׁמַע וְנִשְׂכַּר. יוֹאָשׁ שָׁמַע וְהִפְסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם (דה״‎ב כד, יז) . לְפִיכָךְ, וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים (דה״‎ב כד, כד) . וְכֵן שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן (שמות טו, יד) . אֲבָל יִתְרוֹ שָׁמַע וְנִשְׂכַּר, שֶׁהָיָה כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה וּבָא וְנִדְבַּק לְמֹשֶׁה וְנִכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְזָכָה לְיַתֵּר פָּרָשַׁת הַדַּיָּנִין לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה, לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, גִּבּוֹרִים בַּתּוֹרָה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ (תהלים קג, כ) . יִרְאֵי אֱלֹהִים, כְּמַשְׁמָעוֹ. אַנְשֵׁי אֱמֶת, עוֹמְדִין עַל אֲמִתּוֹ שֶׁל דִּין. שׂנְאֵי בָצַע, שׂוֹנְאֵי מָמוֹן עַצְמָן, כָּל שֶׁכֵּן מָמוֹן שֶׁל אֲחֵרִים. יְהֵא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַתָּה שׂוֹרֵף גְּדִישִׁי, אֲפִלּוּ קוֹצֵץ אֶת כַּרְמִי, כְּהֹגֶן אֲנִי דַּיְּנוֹ.