מדרש תנחומא, וזאת הברכה ב

דָּבָר אַחֵר, וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּזֹאת הַבְּרָכָה, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה (דברים ד, מד) . וְאוֹמֵר: וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה, זֶה מֹשֶׁה. אִישׁ הָאֱלֹהִים, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: ה' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג) . וְכָל כָּךְ לָמָּה. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְהַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה יִנָּתֵק (קהלת ד, יב) . אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם גּוֹזֵר עַל אִשְׁתּוֹ וְעוֹשָׂה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר עַל מֹשֶׁה וְעָשָׂה לוֹ. מַהוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁזְּכוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לוֹ.