מדרש תנחומא, צו י

קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֵי בָּנָיו אַחֲרָיו (משלי כ, ז) , זֶה אַהֲרֹן וּבָנָיו. אִם מִן הַדָּבָר הַזֶּה, אַף מֹשֶׁה הָיָה צַדִּיק וְלֹא הָיוּ בָּנָיו כְּמוֹתוֹ, וְעֵלִי צַדִּיק וְלֹא הָיוּ בָּנָיו כְּמוֹתוֹ, וְאַף שְׁמוּאֵל הָיָה צַדִּיק וְלֹא הָיוּ בָּנָיו כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא הָלְכוּ בָּנָיו בִּדְרָכָיו (ש״א ח, ג) , וְלָמָּה אַתָּה אוֹמֵר, מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָּנָיו אַחֲרָיו. שֶׁרָאָה בָּנָיו בְּחַיָּיו מְשַׁמְּשִׁין בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה. לְפִיכָךְ, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. דָּבָר אַחֵר, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, פַּתֵּה אוֹתוֹ בַּדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה. וְאֵין קַח אֶלָּא לְשׁוֹן פִּתּוּי, שֶׁכֵּן נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר לִנְבוּזַרְאֲדָן, קָחֶנּוּ וְעֵינֶךָ שִׂים עָלָיו (ירמיה לט, יב) . וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׂרָה אִמֵּנוּ, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה (בראשית יב, טו) , שֶׁלֹּא הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת לֵילֵךְ, וְהָיוּ מְפַתִּין אוֹתָהּ. וְכֵן בְּדִינָה, וַיִּקַּח אוֹתָהּ וְיִשְׁכַּב אוֹתָהּ (שם לד, ב) , שֶׁלֹּא הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת לֵילֵךְ. וְאַף קַח אֶת אַהֲרֹן לְשׁוֹן פִּתּוּי, שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה.