מדרש תנחומא, תולדות י

‎ וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: מִי שֶׁטָּעַם טַעַם שֶׁמֶן כֵּיצַד צָרִיךְ לְבָרֵךְ? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַטּוֹעֵם טַעַם שֶׁמֶן מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְרִי הָעֵץ. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר זְבִיד, וּמַתְנִיתָא אָמְרָה חוּץ מִן הַיַּיִן, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וּמָה רָאָה הַיַּיִן שֶׁתְּהֵא בִרְכָתוֹ מְשֻׁנָּה מִכָּל הַמַּשְׁקִין? שֶׁהָיָה מִתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא גָּרַם לְיַעֲקֹב לִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת.

בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח יִצְחָק אֶת עֵשָׂו לָצוּד צַיִד שֶׁיַּאֲכִילֶנּוּ, נֶאֱמַר הַדָּבָר לְרִבְקָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ', לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְגוֹ'. רַבִּי בְּרַכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אוֹמֵר, אָמְרָה לוֹ: טוֹבִים לְךָ טוֹבִים לְבָנֶיךָ שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִין עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הִכְנִיס לְאָבִיו יַיִן וּבָשָׂר, הֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ, הִתְחִיל מְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְגוֹ'. וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ, הִתְחִיל אוֹמֵר, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל. אָמַר לוֹ: מִי אַתָּה? אָמַר, אֲנִי בִּנְךָ בְּכֹרְךָ עֵשָׂו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.