מדרש תנחומא, תזריע ד

וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָה וְגוֹ'. לָמָּה הִיא מְבִיאָה קָרְבָּן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֵאָה פְּעִיּוֹת הָאִשָּׁה פּוֹעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן אַתֶּם מֵאַיִן וּפָעֳלְכֶם מֵאָפַע (ישעיה מא, כד) . מַהוּ מֵאָפַע. מֵאָה פּוּעוֹת הִיא פּוֹעָה כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע לְמִיתָה, וְאַחַת לְחַיִּים. וְכֵיוָן שֶׁהַצָּרוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ, הִיא נוֹדֶרֶת שֶׁלֹּא תִּזָּקֵק עוֹד לְאִישָׁהּ. לְפִיכָךְ מְבִיאָה קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ.