מדרש תנחומא, שמיני יב

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם קִרְבוּ שְׁאוּ אֶת אֲחֵיכֶם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם. אֶלָּא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה נוֹרָאוֹת וְכַמָּה נִפְלָאוֹת, שֶׁשָּׁלַח הָאֵשׁ כִּשְׁנֵי חוּטִין לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּחָטְמָן וְשָׂרַף אֶת הַנְפָשׁוֹת, וּבִבְשָׂרָם לֹא נָגַע וְלֹא בְּמַלְבּוּשָׁם, וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם.