מדרש תנחומא, שמות טו

‎ וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. מִכָּאן אָמְרוּ, הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה מַעֲלָה לוּלָבִים וְשׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וּשְׁחוֹרָה. וְהָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה אֵינָהּ מַעֲלָה לוּלָבִים וְהִיא אֲדֻמָּה וְאוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת. לְפִיכָךְ הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שָׁלֹש פְּסִיעוֹת פָּסַע מֹשֶׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, לֹא פָּסַע, אֶלָּא צַוָּארוֹ עִקֵּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִצְטַעַרְתָּ לִרְאוֹת, חַיֶּיךָ, שֶׁאַתָּה כְּדַאי שֶׁאֶגָּלֶה עָלֶיךָ. מִיָּד וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ הִנֵּנִי, חַיֶּיךָ, שֶׁתָּבוֹא הַשָּׁעָה וְתִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל וּמִיָּד אֲנִי עוֹנֶה אוֹתְךָ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי (ישעיה נח, ט) .