מדרש תנחומא, שלח ב

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְׁנָתָם וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם (תהלים עו, ו) . אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב, אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ יָדָם. מִיָּד עָמַד כָּלֵב וְשִׁתֵּק כָּל אוֹתָן הָאוּכְלֻסִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה. עָמַד לוֹ עַל הַסַּפְסָל וְהָיָה מְשַׁתְּקָן, וְאוֹמֵר הַסּוּ הַסּוּ, וְהֵם שׁוֹתְקִין לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, טוֹבָה גְּדוֹלָה אֲנִי מַחֲזִיק לְכָלֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה (דברים א, לו) . מַהוּ זוּלָתִי, זֶה לָזֶה אוֹתִי יִתֵּר וְיֶתֶר מִשִּׁשִּׁים מִכֶּם. אַתֶּם לֹא מְצָאתֶם יְדֵיכֶם, אֶלָּא נִתְרַשַּׁלְתֶּם. לָכֵן נֶאֱמַר, אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב. כָּל כָּךְ לָמָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁלוּחִים טִפְּשִׁין. עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה, מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שׁוֹתֶה, שׁוֹלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל (משלי כו, ו) .