מדרש תנחומא, שלח יא

וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן (משלי יח, ח) . דְּבָרִים שֶׁרָגְנוּ הַמְּרַגְּלִים אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרְמוּ לָהֶם צָרָה גְּדוֹלָה. שֶׁאִלּוּ לֹא שָׁמְעוּ לַמְּרַגְּלִים, לֹא הָיוּ לוֹקִין עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ אַחֲרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם (דברים א, כז) . מַהוּ וַתֵּרָגְנוּ. תַּרְתֶּם גְּנוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁקְּרָאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶץ טוֹבָה. מָשָׁל לְמִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ בּוֹרֵר מָנָה יָפָה לָתֵת לוֹ. וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר לְאוֹהֲבוֹ שֶׁהִיא רָעָה, אֵינוֹ אוֹמֵר, לֹא כִּבַּדְתָּ לְאוֹהַבְךָ יָפֶה.