מדרש תנחומא, פנחס ד

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר וְגוֹ', שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ. כָּל מָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ, הוּזְקְקוּ לְמִנְיָן. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, הֻצְרַךְ בַּעַל הַצֹּאן לִמְנוֹתָם לֵידַע כַּמָּה חָסְרוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה מָנָה אוֹתָן כָּאן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְרוֹעֶה שֶׁמָּסַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת צֹאנוֹ בְּמִנְיָן. הִשְׁלִים שְׁמִירָתוֹ. כְּשֶׁהֶחְזִירָן, צָרִיךְ לִמְנוֹתָן. כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מְסָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי וְגוֹ', שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ' (במדבר א, א-ב) . וְאַף כְּשֶׁיָּצְאוּ כְּתִיב: וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם לג, ה) , הֲרֵי קִבְּלָן בְּמִנְיָן. בָּא לְהִפָּטֵר בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, הֶחְזִירָם בְּמִנְיָן. לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׁאוּ אֶת רֹאשׁ.