מדרש תנחומא, פנחס יז

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מָה רָאָה לִהְיוֹת פּוֹחֵת בְּכָל יוֹם. אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁאִם יֵלֵךְ אָדָם לְאַכְסַנְיָא וְקִבְּלוֹ, בְּיוֹם רִאשׁוֹן מְקַבְּלוֹ יָפֶה וּמַאֲכִילוֹ עוֹפוֹת, בַּשֵּׁנִי מַאֲכִילוֹ דָּגִים, בַּשְּׁלִישִׁי גְּבִינָה, בָּרְבִיעִי מַאֲכִילוֹ יֶרֶק, כָּךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּאֲכִילוֹ קִטְנִיּוֹת. בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַהוּ לָכֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַשִּׂמְחָה נָאָה לָכֶם, הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם, יוֹם טוֹב נָאֶה לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדִים. לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיה א, יד) . אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ אָמַר, חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי, הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֶלָּא אָמַר, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם. בִּשְׁבִיל אוֹתָם מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יְרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ יְרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לַעֲגָלִים וְגוֹ', וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (מל״‎א יב, לב-לג) . אֲבָל הַמּוֹעֲדִים הָאֵלֶּה, אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם, וְלֹא הַחֲדָשִׁים. לָמָּה, שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' (ויקרא כג, ד) . וּכְתִיב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' (שם פסוק מד) . וּלְכָךְ אֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.