מדרש תנחומא, נח טז

‎ וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִים בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֵרוּב. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שָׁאַל אֶת רַבִּי אַבָּהוּ, בַּיִת שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ עֵרוּב, מַהוּ שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ עֵרוּב? אָמַר לוֹ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא הִתְקִינוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֵּיצַד? אִשָּׁה מְשַׁלַּחַת בְּנָהּ לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהִיא גוֹחֶנֶת עָלָיו וְנוֹשַׁקְתּוֹ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת, הֲרֵי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וְהָיָה בְלִבָּהּ עָלֶיהָ, וְנִמְצְאוּ עוֹשׂוֹת שָׁלוֹם עַל יְדֵי הָעֵרוּב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּעוֹלָמִי, וּרְשָׁעִים אֵלּוּ עוֹמְדִים לָתֵת מַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם. וּמִנַּיִן שֶׁחָלְקוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָעִנְיָן, וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.