מדרש תנחומא, נשא ג

וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעוֹרִים. וְלָמָּה מְבִיאָה קֶמַח שְׂעוֹרִים. לְפִי שֶׁנָּהֲגָה עִמּוֹ מִנְהַג בְּהֵמָה, לְפִיכָךְ הֵבִיא קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. לֹא יִצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן. לָמָּה לֹא יִצֹּק עָלֶיהָ שֶׁמֶן. שֶׁהַשֶּׁמֶן אוֹר וְקָרוּי יִצְהָר, וְזוֹ אָהֲבָה אֶת הָאֲפֵלָה, לְפִיכָךְ לֹא תְּהֵא אוֹר בְּמִנְחָתָהּ. לָמָּה לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה. שֶׁהַלְּבוֹנָה זֵכֶר לָאִמָּהוֹת הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֵךָ לִי אֶל הַר הַמֹּר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה (שה״‎ש ד, ו) , וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן. לְפִיכָךְ תְּהֵא מִנְחָתָהּ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וְלֹא מַזְכֶּרֶת זְכוּת.