מדרש תנחומא, מצורע ו

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וַהֲלֹא שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּה הֵן, וְלָמָּה קָרָא אוֹתָן יָמִים רַבִּים. אֶלָּא לְפִי שֶׁפּוֹרֶשֶׁת מִבַּעֲלָהּ, וְהֵם יָמִים שֶׁל צַעַר, לְפִיכָךְ קָרָא אוֹתָן יָמִים רַבִּים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם (שמות ב, כג) , לְפִי שֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁל צַעַר, קָרָא אוֹתָן יָמִים רַבִּים. וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית (מ״א יח, א) . וַהֲלֹא לֹא הָיוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֶלָּא חֹדֶשׁ מִן הָרִאשׁוֹנָה וְכָל אוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה וְחֹדֶשׁ מִן הַשְּׁלִישִׁית. אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיוּ יְמֵי רָעָב, נִקְרָא יָמִים רַבִּים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, בְּהַרְאוֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם (אסתר א, ד) , אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיוּ יָמִים שֶׁל צַעַר, קָרָא אוֹתָן יָמִים רַבִּים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה (יהושע יא, יח) . כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה (דה״ב טו, ג) . וְהָא כְּתִיב: וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כָּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים (יהושע כד, לא) . אֶלָּא עַל שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרְאוּ יָמִים רַבִּים. אַף כָּאן, עַל שֶׁפּוֹרֶשֶׁת מִן בַּעֲלָהּ וְהֵן יָמִים שֶׁל צַעַר, נִקְרְאוּ יָמִים רַבִּים.