מדרש תנחומא, כי תשא כט

‎ פְּסָל לְךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר (משלי י, כב) . זוֹ בִּרְכַּת אֱלִישָׁע בַּמַּיִם, שֶׁאָמַר: כֹּה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם (מלכים ב ג, יז) . מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה (מלכים ב ג, כ) . מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בַּבֹּקֶר, אוֹמֵר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: שֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים יָרַד בַּדָּרוֹם בַּבֹּקֶר, וּבָאוּ לָהֶם הַמַּיִם כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה. הֱוֵי בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר. וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ (משלי י, כב) , שֶׁלֹּא רָאוּ לֹא רוּחַ וְלֹא גֶּשֶׁם וְנִתְמַלֵּא הַנַּחַל מַיִם.

דָּבָר אַחֵר, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, זוֹ בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ בְּבֵית הַצָּרְפִית, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר (מלכים א יז, טז) . כַּמָּה כַּדִּין הָיוּ שָׁם מַסְפִּיקִין. וְכַמָּה טְחוּנִין קֶמַח הָיוּ, וְכַד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה. הֱוֵי, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ בֵּיתָהּ הָיְתָה בִּרְכָתָהּ.

דָּבָר אַחֵר, בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, זוֹ בִּרְכַּת מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת, וְהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחְצָב שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וּפָסַל מִמֶּנּוּ, וְאָמַר פְּסָל לְךָ, הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ, וּמִשָּׁם נַעֲשָׂה מֶלֶךְ. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, פַּרְנָסָתוֹ מִן הַתּוֹרָה וּמִתְעַשֵּׁר וּמַצְלִיחַ. שֶׁכֵּן אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ (יהושע א, ח) . וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ, שֶׁלֹּא נִצְטַעֵר לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.