מדרש תנחומא, אמור יב

שׁוֹר , בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ (בראשית יח, ז) . כֶּבֶשׂ, בִּזְכוּת יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֵךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וְגוֹ' (שם כב, יג) . עֵז, בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים. מַהוּ טוֹבִים. רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, טוֹבִים לְךָ וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ. טוֹבִים לְךָ, שֶׁעַל יְדֵיהֶם אַתָּה מְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת. וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵיהֶן מִתְכַּפֵּר לְבָנֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם (ויקרא טז, ל) . וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, מָשָׁל לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה נִכְנָס לַמְּדִינָה, וְהוֹצִיא כָּרוֹז וְאָמַר, כָּל אַכְסַנְיִין שֶׁיֵּשׁ כָּאן לֹא יִרְאוּ פָּנַי עַד שֶׁיִּרְאוּ פְּנֵי מַטְרוֹנָה תְּחִלָּה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תָּבִיאוּ לְפָנַי קָרְבָּן עַד שֶׁתַּעֲבֹר עָלָיו הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין שִׁבְעָה בְּלֹא שַׁבָּת, וְאֵין מִילָה בְּלֹא שַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִשְׁפַּט אָדָם וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה. מִשְׁפַּט אָדָם, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל (ויקרא יב, ג) . וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָלְאָה יֵרָצֶה (שם כב, כז) .