מדרש תנחומא, עקב ד

כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה (משלי ז, ב) . לְפִי שֶׁדָּוִד אָמַר, שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן (תהלים יז, ח) . אָמַר רַבִּי יְהוּדָה דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵין בֵּית רֹבַע שֶׁאֵין בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין מַזִּיקִין. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְכֻלָּן פוֹרְמָא בִּפְנֵיהֶם. כֵּיצַד, אָדָם מְהַלֵּךְ וַחֲבֵרוֹ יָצָא לְפָנָיו וְאוֹמֵר: הִסְתַּלְּקוּ לִצְדָדִין בִּפְנֵי אִיקוֹנִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֵּךְ אִישׁ (שם לט, ז) .