מדרש תנחומא, חקת טו

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר וְגוֹ', יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו. מְלַמֵּד, שֶׁמּוֹדִיעִין לַצַּדִּיקִים יוֹם מִיתָתָן, כְּדֵי שֶׁיּוֹרִישׁוּ אֶת כִּתְרָן לִבְנֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה לֹא מֵת אַהֲרֹן כְּמָה שֶׁמֵּתָה מִרְיָם וְלֹא נִתְעַסֵּק בּוֹ בְּרִיָּה אֶלָּא נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה יֵאָסֵף אַהֲרֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי קַתּוֹלִיקִין, וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין דָּבָר בְּלֹא דַּעַת הַמֶּלֶךְ. הָיָה לְאֶחָד מֵהֶן חָלוּק יָפֶה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתִי, אֵינִי לוֹבֵשׁ חָלוּק עַד שֶׁאֲנִי מוֹדִיעוֹ. אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַלָּלוּ שְׁנֵי צַדִּיקִים לֹא עָשׂוּ דָּבָר חוּץ מִדַּעְתִּי, וְעַכְשָׁו שֶׁאֲנִי מְסַלְּקָן, אֵינִי מְסַלְּקָן עַד שֶׁאוֹדִיעֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר: יֵאָסֵף אַהֲרֹן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, רִבּוֹנִי, הָנִיחַ אוֹתוֹ אֵצֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָּד. אָמַר לוֹ: אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִיתָתוֹ מְעַכֶּבֶת מַתְּנַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא יָמוּת, וְלֹא יִכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.