מדרש תנחומא, חקת יא

הֵמָּה מֵי מְרִיבָה. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁמִּקֹּדֶם הָיָה מְתֻקָּן שֶׁיֵּעָנֵשׁ מֹשֶׁה עַל הַמַּיִם, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיָּשׁוּבוּ וְיָבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִיא קָדֵשׁ (בראשית יד, ז) , הִיא עֵין מִשְׁפָּטוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, הוּא קָדֵשׁ. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה וַיִקָּדֵשׁ בָּם. וְנִקְרָא קָדֵשׁ, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אֶבֶן וְסִמֵּא אֶת עֵינוֹ, וְהָיָה אָבִיו אוֹמֵר עַל כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן, זֶה הוּא שֶׁסִּמֵּא עֵינוֹ שֶׁל בְּנִי. לְכָךְ נֶאֱמַר: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'.