מדרש תנחומא, בשלח יז

‎ קָפְאוּ תְהֹמֹת, עֲשָׂאָן כְּמִין כִּפָּה. בְּלֶב יָם. הֵיכָן לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נָתוּן? מִשְּׁנֵי חֲלָקִים. כָּךְ קָפָה עֲלֵיהֶם הַיָּם מִשְּׁנֵי חֲלָקִים. הַיָּם לֹא הָיָה לוֹ לֵב וְנִתַּן לוֹ לֵב. הָאֵלָה לֹא הָיָה לָהּ לֵב וְנִתַּן לָהּ לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה (ש״‎ב יח, יד) . הַשָּׁמַיִם לֹא הָיָה לָהֶן לֵב וְנִתַּן לָהֶן לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד, יא) . יָבוֹא הַיָּם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לֵב וְנִתַּן לוֹ לֵב, וְיִפָּרַע מִן הַמִּצְרִים שֶׁהָיָה לָהֶם לֵב וְשִׁעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת. תָּבֹא הָאֵלָה שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ לֵב וְנִתַּן לָהּ לֵב, וְיִפָּרַע מֵאַבְשָׁלוֹם שֶׁהָיָה לוֹ לֵב, וְגָנַב שָׁלֹשׁ לְבָבוֹת: לֵב אָבִיו וְלֵב בֵּית דִּין וּלְבַב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. וְיָבוֹאוּ הַשָּׁמַיִם שֲׁלֹּא הָיָה לָהֶן לֵב וְנִתַּן לָהֶם לֵב, וְיוֹרִידוּ הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶן לֵב וְקִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל לֵב וְאָהֲבוּ אֶת קוֹנָם בְּכָל לֵב.