מדרש תנחומא, במדבר כה

אַל תַּכְרִיתוּ. הֲרֵי יָפֶה אָמַר הַכָּתוּב, וְלֹא דִּבֵּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (מל״‎ב יד, כז) , אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׂיָּמוּת אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. רְאֵה מַה כְּתִיב: וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוֶה אֶל ה' לֵאמֹר, הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ (ישעיה נו, ג) . וּמָה עַל בֶּן נֵכָר אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא לְפָסְלוֹ. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, בְּנִי. הֱוֵי, לֹא דִּבֵּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל. הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהָיוּ גֵּרִים אֲרוּרִים וְלֹא הָיוּ גֵּרֵי אֱמֶת אֶלָּא מִן הַיִּרְאָה נִתְגַּיְּרוּ, וְקִבַּלְתִּי אוֹתָם. וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ שָׁאוּל לְהִזָּקֵק לָהֶם וְהָרַג מֵהֶם, הָרַגְתִּי אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֵבֵאתִי שָׁלֹשׁ שָׁנִים רָעָב בִּשְׁבִילָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלֹש שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה (ש״‎ב כא, א) . וּמָה אִם לַגִּבְעוֹנִים שֶׁבָּאוּ אֶצְלְכֶם, לֹא פָּסַלְתִּי. לְבָנַי אֲנִי פּוֹסֵל. הֱוֵי אוֹמֵר, וְלֹא דִּבֵּר ה' לִמְחוֹת. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַלְּוִיִּם שֶׁהֵן מְשָׁרְתִים לְפָנַי. הֱוֵי, אֶל תַּכְרִיתוּ.