מדרש תנחומא, במדבר יח

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכוֹר זָכָר. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, מַהוּ לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד לְשִׁשָּׁה חֲדָשִׁים, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ, וְאֵין טוֹמְנִין אֶת שִׁלְיָתוֹ, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל אִמּוֹ גּוֹחֶנֶת עָלָיו וּמֵינִיקָתוֹ. וְהַמְטַלְטֵל אוֹתוֹ, כְּאִלּוּ מְטַלְטֵל אֶת הָאֶבֶן. סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה בֶּן שְׁמוֹנָה, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ, וְאֵין טוֹמְנִין אֶת שְׁלִיָּתוֹ, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל אִמּוֹ גּוֹחֶנֶת עָלָיו וּמֵינִיקָתוֹ. וְהַמְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, כְּאִלּוּ מְטַלְטֵל אֶת הָאֶבֶן. סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְכוּ'. וְאִם בָּרוּר הוּא לוֹ שֶׁהוּא בֶּן שִׁבְעָה, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בֶּן חַיִּים. אֲבָל הַנּוֹלָד לַשְּׁמוֹנָה, אֵינוֹ בֶּן חַיִּים, לְכָךְ אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. שָׁאֲלוּ לָרַבִּי אַבָּהוּ, מִנַּיִן לְנוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַי. אָמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן יְוָנִית, זיט״‎א איפט״‎א אוט״‎ה ארנו״‎ן. וְאֵיזֶהוּ בֶּן שְׁמוֹנָה, כָּל שֶׁאֵין שְׂעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו וּשְׂפָתָיו נִגְמָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵינוֹ חַי שְׁלֹשִים יוֹם, אֵינוֹ לָחֳדָשָׁיו, אֶלָּא נֵפֶל. וְכַמָּה סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לִדְבַר תּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּכוֹרוֹת נִפְדִּין אֶלָּא לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה (במדבר יח, טז) .