מדרש תנחומא, בלק ז

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים וְגוֹ', אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם, לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה (איוב לג טו, יז) . מַהוּ מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲלִיכָתוֹ מְאַבַּדְתּוֹ מִן הָעוֹלָם וּמוֹלִיכָתוֹ לְבֹר שַׁחַת. לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים (שם פסוק ל) , שֶׁיְּאַבֵּד נַפְשׁוֹ מִן הָעוֹלָם בַּהֲלִיכָתוֹ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לַחְטֹא, הַשָּׂטָן מְרַקֵּד לְפָנָיו עַד שֶׁהוּא עוֹמֵד לִגְמֹר אֶת הָעֲבֵרָה. כֵּיוָן שֶׁעָבָר, חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא וְגוֹ', עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ וְגוֹ' (משלי ז, כב-כג) , כָּךְ הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִּלְעָם עַד שֶׁהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ. מִשֶּׁיָּצָא מִכְבוֹדוֹ וְהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ וְיָדַע בְּמַה שֶּׁהוּא בּוֹ, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ, לוֹמַר, תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.