מדרש תנחומא, בלק ג

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן. מַה טִּיבָם שֶׁל זִקְנֵי מִדְיָן כָּאן. שֶׁהָיוּ רוֹאִים אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִין שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ. אָמְרוּ, מַנְהִיג שֶׁלָּהֶם בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נֵדַע מֵהֶן מַה מִּדָּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ זִקְנֵי מִדְיָן, אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ לָהֶם, אַף אָנוּ נָבֹא כְּנֶגְדָן בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן. וַהֲלֹא אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁמִּדְיָנִים נִלְחָמִים עִם הַמּוֹאָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב (בראשית לו, לה) , וְהַשִּׂנְאָה בֵּינֵיהֶם מֵעוֹלָם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנֵי כְּלָבִים שֶׁהָיוּ מְרִיבִים זֶה אֶת זֶה, בָּא זְאֵב עַל אֶחָד מֵהֶם. אָמַר הָאֶחָד, אִם אֵין אֲנִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אֶת זֶה, וּלְמָחָר יָבֹא עָלַי, וּלְפִיכָךְ נִתְחַבְּרוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן. כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר. מַה שּׁוֹר כֹּחוֹ בְּפִיו, אַף אֵלּוּ כֹּחָן בְּפִיהֶם. מַה שּׁוֹר כָּל מַה שֶּׁמְּלַחֵךְ אֵין בּוֹ סִימַן בְּרָכָה, אַף אֵלּוּ כָּל אֻמָּה שֶׁנּוֹגְעִין בָּהּ אֵין בָּהּ סִימַן בְּרָכָה. וּמַה שּׁוֹר מְנַגֵּחַ בְּקַרְנָיו, אַף אֵלּוּ מְנַגְּחִים בִּתְפִלָּתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו.