מדרש שכל טוב, שמות ט:כט

ויאמר אליו משה כצאתי את העיר. מלמד שאין העיר כשירה להתפלל בתוכה, מפני שהיא מלאה גלילים ושקוצים, וק"ו לנבואה:

את העיר. כלומר מן העיר, ודומה לו הם יצאו את העיר (בראשית מד ד), את אוצרו הטוב את השמים (דברים כח יב), כלומר מן השמים, ולהכי כתיב את דהוי סמוך לעיר, וכן נמי את אוצרו הטוב את השמים דהיינו קובה הסמוכה לרקיע כדרשינן בתחילת שכל טוב:

אפרוש את כפי אל ה'. בתפלה, דכתיב וכפיו פרושות השמים (מ"א ח נד):

הקלות יחדלון. מיד:

והברד לא יהיה עוד. והוא הדין לאש הטפילה לו:

למען תדע כי לה' הארץ. והוא עושה בך כל חפצו כ"ש השמים שהוא מקום כסאו, והיינו דרמי ר' לוי כתיב לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), וכתיב והארץ נתן לבני אדם (שם קטו טז), ומתרץ לא קשיא כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה ה"נ כי לה' הארץ, כשאין הבריות עושין רצונו אינן ראויין ליהנות ממנה, וכשהן עושין רצונו נתן לבני אדם ליהנות ממנה: