מדרש שכל טוב, שמות יא:ה

ומת. כלומר וימות כל בכוריהם, כמו ועשה ויעשה, והיה ויהיה, וכל דומיהן:

בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו. היינו בכורו הראוי לישב על כסאו, והיינו דאמר ליה הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד כג), בנך ממש:

עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים. מה ת"ל אשר אחר הריחים, אלא מלמד שאין לך אומנות גדולה מישיבת כסא מלכות, ואין לך אומנות גרועה ומבוזה מטחינת הריחיים ביד:

וכל בכור בהמה. השוה הקב"ה את המצריים לבהמתם מפני שבהמתם היו תועבת מצרים דהיינו ע"ז שלהם: