מדרש שכל טוב, בראשית מט:כד

ותשב באיתן קשתו. לפי שדימה את שכנגדו לרובה קשת ולבעלי חצים, לפיכך דימה את כחו לקשת, כלומר נתיישבה בתוקף, ודומה לו איתן מושביך (במדבר כד כא), אמר קשתו דיוסף היה תקיף ויושב בתוקף במקום איתן יותר מקשתות בעלי חצים הללו שזה גבר על אלה כולם:

ויפוזו זרועי ידיו. ונתעטרו פז זרועי ידיו, דכתיב ויסר פרעה [את] טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף (בראשית מא מב), וכתיב וישם רביד הזהב על צוארו (שם שם), והוא הדין לאצעדה שעל זרועיו, ודומה לו מזהב ומפז רב (תהלים יט יא), ראשו כתם פז (שה"ש ה יא):

מידי אביר יעקב. מסייועת ידי הקב"ה שהיא תקפו של יעקב, ודומה לדבר נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל (ישעיה א כד), אביר הרועים (ש"א כא ח), ועיקר המלה מיוסדת על עודף אבר, כלומר ישאהו על אברתו (דברים לב יא), יאבר נץ (איוב לט כו), מי יתן לי אבר כיונה (תהלים נה ז), משם נסתייע להיות רועה אבן ישראל ומכלכל את יעקב שהוא ראש כל תולדות ישראל, שכן ראש בית אב קרוי אבן, כדכתיב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה (שם קיח כב), דהיינו דוד, ואומר כי אבני נזר מתנוססות (זכריה ט טז), תשתפכנה אבני קדש (איכה ד א), היינו גדולי ישראל: