אם ישך משלח את אחינו אתנו. הי' לו לומר שולח, הלמ"ד רפוי' שליחות על מנת לחזור, ומה ת"ל משלח הלמ"ד דגושה, שהי' שליחות על דעת שלא לחזור דרשו אנשי עיר הקודש שכך אמרו לו מוטב תהא נפש אחת בספק ולא כולנו בודאי:
נרדה ונשברה. לשון ענוה:
לך אוכל כלומר כל בני הבית נתלין בך ונקראין על שמך: