מדרש שכל טוב, בראשית כט:ט

עודנו. כשהנו"ן דגושה לשון יחיד, ושהנו"ן רפויה לשון רבים, ועיקר מלת עודנו כמו עד שהוא מדבר:

עמם. עם הרועים:

ורחל באה, לשון עבר, לפי שהטעם בבי"ת:

עם הצאן אשר לאביה. כלומר צאן מועטת שנותרו לאביה:

כי רועה היא. באותו הפעם לפי שהצאן מועטות ולא היה זולתם שבעים, וכה"א כי מעט אשר היה לך לפני (בראשית ל ל), ולפי שהיתה ילדה ואינה ראויה להנשא, לפיכך שלחה עם הצאן: