מדרש שכל טוב, בראשית כח:ו

וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב. אמר דומה הוא יעקב אחי כבן מלך שהוא (חותם) [חותר] לאביו ליטרא זהב, אמר לו אבא ולמה במטמוניות, בא וטול בפרהסיא, כך זה עד כדין דמיתי שלא ברכו אבא מדעתו, ועכשיו הוסיף לו ברכות כהנה, גילה דעתו שנגמר בלבו לברכו בראשון:

ושלח אותו פדנה ארם. אפילו על מנת שלא לחזור מוטב לו שיקח אשה, משיחזור ויתחתן בבנות כנען, שכן הדברים מוכיחים בברכו אותו:

ויצו עליו לאמר. כמו כן לזרעו העומדים אחריו:

לא תקח אשה מבנות כנען: