מדרש שכל טוב, בראשית כז:לז

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. א"ר ברכיה גביר ברכה שביעית היא, שנאמר הוי גביר לאחיך (בראשית כז כט), אלא א"ל ברכה הראויה לך נתתי לו:

ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. זו ברכה חמישית שנאמר יעבדוך עמים (שם), ולמה אמרו תחלה, אלא כך אמר לו מלך עשיתיו עליך וברכותיך שלו הן עבדים וכל דיליה למאריה:

(ולך) [ולכה] איפוא. כלומר עכשיו כמו שדרשנו:

מה אעשה בני. אין הדברים חוזרין לאחור, אפי' בזמן שישראל בגלות ברכות הללו מתקיימות בהן, שהאומות חורשין וזורעין וקוצרין נוטעים גנות ופרדסים, וישראל אוכלים ושותין ומבהיקים בתורה: