ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן. שמא נתעכב בדרך וימות:
ואיש אין בארץ לבא עלינו. בבעילה:
כדרך כל הארץ. שגזר הקב"ה לזכרים פרו ורבו ומלאו את הארץ, כסבורין היו שנתכלה העולם כבדור המבול, ולשם שמים עשו, ואע"פ שנשתיירה צוער היא עם מצער, ושמא לא יהא לנו ממנה תובעין: