מדרש לקח טוב על אסתר א:י

ביום השביעי. זה יום אחרון לסעודה, שנאמר ובמלאת הימים האלה, אמר הקב"ה יצא רשע שמח וטוב לב מסעודתו, אלא אשגש אותו ביינו אחרי כל שתיתתו, וזה היה ביום השביעי של משתה של שושן הבירה:

כטוב לב המלך ביין, אמר למהומן. א"ר אבהו כשישראל אוכלין ושותין מדברים דברי תורה ובשירות ותשבחות לפני הקב"ה, אבל אומות העולם אוכלין ושותין ומתילין בעריות ובדברי תיפלות, הללו אומרים המדיות נאות, והללו אומרים הפרסיות נאות, אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו לא מדי ולא פרסי, אלא כשדיי, ואין כיוצא בה בעולם, מבקשים אתם לראותה, אמרו לו הן, ובלבד ערומה, מיד אמר למהומן וגו', אע"פ שהן ז' הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש, ועל שם המעשה נקרא שמם, מהומן, שנהיה מהומה, בזתא שנהיתה לבוז, חרבונא שנחרב ביתו, בגתא שהיתה לבג לכלבים, ואבגתא שהיו התינוק משחקות עליה כאבגתיים, זתר וכרכס לשון לעג וקלס, שכל מה שאתה יכול לומר על הרשעים הרשות בידך: