מדרש לקח טוב, בראשית ח:כא

וירח ה' את ריח הניחוח. רצה הקב"ה בקרבנותיו. מדרש ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש וריחן של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש הריח שעתידין הצדיקים לצאת ממנו. וכן הצדיקים שבכל דור ודור אותו הריח.

ויאמר ה' אל לבו. אל כבודו.

מדרש אחר אלו צדיקין שהצדיקים נאמר בהם אל לבו. דכתיב בדוד ויאמר דוד אל לבו (ש"א כז א'). וכתיב וישם דניאל אל לבו (דניאל א ח). וחנה היא מדברת על לבה (ש"א א יג). אבל הרשעים הן ברשות לבן. דכתיב ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא). ויאמר ירבעם בלבו (מ"א יב כו). ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו).

לא אוסיף ולא אוסיף. וכתיב בישעי' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח (ישעיה נד ט). מיכן ארז"ל לאו לאו שבועה. הן הן שבועה. בשלמא לאו לאו דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול. וכתיב ולא יהיה עוד מבול. אלא הן מנלן. מדלאו שבועה הן נמי שבועה.

לא אוסיף. לנח. ולא אוסיף. לדורות.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. עלובה עיסה שהנחתומה מעיד עליה שהיא רעה.

רע מנעוריו. משעה שהוא ננער בעולם. וכן אמר לו אנטונינוס לרבי יצר הרע מאימת נתון באדם. משעת יצירה או משעת יציאה. אע"פ שרבי אמר משעת יצירה אמר לו אנטונינוס משעת יציאה. אמר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו. מנעוריו. משעה שננער לעולם. דכתיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז).