מדרש לקח טוב, בראשית ו:ז

ויאמר ה' אמחה את האדם. אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי.

אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה. אמר רב פנחס משל למלך שהשיא את בנו. ועשה לו חופה. סיידה וכיירה. כעס המלך על בנו והרגו. מה עשה המלך נכנס לתוך החופה. התחיל לשבר בקנים. ומבקיע במחיצות. ומקרע בכילות. אמר המלך כלום עשיתי כל אלה אלא בשביל בני. בני אבד ואלו קיימים. לכך נאמר מאדם עד בהמה ועד רמש. זהו שאמר הכתוב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך (תהלים קלט ה). על אדם הראשון נאמר. ועל דורו. שהיה אדם אחור למעשה בראשית שנברא ביום ששי. וקדם לפורענות. דכתיב מאדם עד בהמה ועד רמש.

אם אדם חטא. בהמה ורמש מה חטאו. אלא מלמד שאף הבהמות והחיות השחיתו בעבירה. דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו יב). כדבעינן לפרושי לקמן בפרשת אלה תולדות נח.

כי נחמתי. דברה תורה כלשון בני אדם. כי כיון שאדם הורס מלאכתו בידוע שהוא מתנחם כי עשאו. לכך נאמר כי נחמתי. אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד. שנא' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם (ש"א טו כט).

כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן. ר' אבא בר כהנא אמר מלמד שאף על נח נגזרה גזירה. אלא שמצא חן. שנא' כי נחמתי כי עשיתם ונח. אלא שמצא חן למפרע לפני. שנאמר ונח מצא חן בעיני ה'.

סליק פרשת בראשית.

פרשת נח.

כתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג י). אמר ישעיהו הנביא חטבו את הצדיק כי טוב ושבחוהו. כענין שנאמר את ה' האמרת היום (דברים כו יז). וה' האמירך היום (שם שם יח).

ד"א אהבו את הצדיק. כמו שנאמר מה תאמר נפשך ואעשה לך (ש"א כ ד) והוא מה תאהב נפשך.

כי פרי מעלליו יאכלו. אין כתיב כאן. אלא פרי מעלליהם יאכלו. אשרוהו לצדיק שזוכה לו ולכל הנדבקים בו. שהרי חנניה מישאל ועזריה הנצלו בגדיהן עמהם. שנא' חזיין לגוברייא איליך די לא שלט נורא בגושמיהון ושער ראשיהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו (דניאל ג כז). לפי שהיו דבוקים בהם. בגדי אדם שאין בהן חיות ודעת ניצולו מן האש בזכות הצדיקים שהיו דבוקים בהם. בני אדם המתדבקים עם הצדיקים על אחת כמה וכמה. לפיכך אמר הכתוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

ד"א אמרו צדיק כי טוב. זה נח שנא' נח איש צדיק.