מדרש לקח טוב, בראשית לד:כה

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. לפיכך שנו רבותינו מרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת. מפני שיום שלישי קשה למכה.

ויקחו שני בני יעקב. שלא נטלו עצה מן יעקב.

שמעון ולוי. שלא נטלו עצה זה מזה.

אחי דינה. לפי שנתנו נפשם עליה נקראו אחי דינה.

איש חרבו. מיכן אמרו רבותינו שכל מקום שנאמר איש אינו פחות משלשה עשר שנה. שהרי שמעון נולד בשנה שניה שנתן לבן לאה ליעקב. שהיא שנת תשיעית לביאת יעקב בבית לבן. שנאמר הבה את אשתי (בראשית כט כא). ולוי נולד בשנה שלישית שהיא עשירית לביאת יעקב בבית לבן. נשארו מן י"ד שנים ה' שנים עם שנת לידת לוי. הרי לך ה' שנים ללוי. ושש לשמעון. וטול עוד שש שנים שעבד בצאן. דכתיב ושש שנים בצאנך (בראשית לא מא). הרי י"א ללוי. וי"ב לשמעון. וב' שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל. שהרי כ"ב שנים נכסה יעקב אבינו מאביו. וכנגדן נכסה יוסף מאביו. בלוש ותשכח. הרי י"ג ללוי. וי"ד לשמעון. לכך נאמר איש חרבו.

ויבואו על העיר בטח. שמואל שאל ללוי בר סיסי מה בטח. א"ל בטוחים היו על כחו של זקן. כיון שראה יעקב אבינו אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד האומות. מיד נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם. אמר שאם יבואו האומות העולם להרוג אותם אני אלחם כנגדם. הוא שהוא אומר ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (שם מח כב).

ויקחו את דינה ר' יודן אומר גוררים בה ויוצאה. לפי שהיתה מתביישת. כענין שנאמר אנה אוליך את חרפתי (ש"ב יג יג).