מדרש לקח טוב, בראשית לא:לא

ויען יעקב ויאמר ללבן. תנן התם שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נבהל להשיב. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. אומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ומודה על האמת. שואל כענין ומשיב כהלכה. שהרי לבן אמר ליעקב למה גנבת את אלהי ולא השיבו על אותו הדבור. אלא ראשון ראשון. שאמר לו למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי. ואומר לו כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי. שהרי לא היה אפשר להשתקע בחוץ לארץ. ואתה בדעתך שלא להפרד מבנותיך. ויראתי ואמרתי פן תגזול. ועל אשר אמרת לי למה גנבת את אלהי. אמר לו לב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. שאסור לנו מאבותינו להשהותו עמנו. ולא זה בלבד דבר שהוא אסור בהנאה. אלא אפילו שאר מטלטלין שהן מותרין בהנאה.

נגד אחינו. אלו רועי לבן.

הכר נא מה עמדי. משלך.

ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. לשם שמים שלא יהא אביה עובדם. אעפ"כ פגעה בה קללת הצדיק. (לא) היינו דאמרי רבנן קללת חכם אפי' על חנם היא באה.

לא יחיה. וכתיב ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה (בראשית לה יט). וכתיב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (שם מח ז). עלי הגרמת קללה.