מדרש לקח טוב, בראשית ל:יד

וילך ראובן בימי קציר חטים. מיכן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. זה היה מעשה בשנה חמישית לכינוס לאה בשנה שנתנה זלפה ליעקב אבינו. והיה בזמן ההוא ראובן בן ארבע שנים.

וימצא דודאים בשדה. ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. מיני פירות הן וכה"א הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים (שה"ש ז יד). ומצאנו לדודאים שהן כמין סלים שבהן מכניסין את הפירות. כמו שני דודאי תאנים (ירמיה כד א). הדוד אחד תאנים טובות (שם שם ב). ועיקר הדבר הם הפירות. ויצא בימי קציר חטים בימים שכל מיני איפורה ובכורים. ולא הביא אלא דבר שהוא מן המופקר. להודיעך עד היכן היו שומרין עצמן מן גזל הארץ. כל שכן מן שאר גזל.

ויבא אותם אל לאה אמו. להודיעך עד היכן היה כבוד אמו עליו. שלא טעמן עד שהביאן לאמו.