מדרש לקח טוב, בראשית י

ואלה תולדת בני נח. ו' הוסיפו על אביהם ולא שפסלוהו.

בני יפת. תחלה ייחס את יפת כי הוא הבכור.

גומר ומגוג ויון ותובל ומשך ותירס. א"ר שמואל ב"ר אמי זו אפרוקייא. וגרמנייא. ומדי ומקדוניא ואושינייא ואנטוכיא. תירס זו פרס.

ודודנים. ובדברי הימים (דה"א א ז) כתיב ורודנים. ר' סימון אומר בני דודים של ישראל היו ובאים ורודים בהם.

על כן יאמר כנמרוד גבור ציד. זה עשו. שהיו אומרים עליו כנמרוד גבור ציד. דכתיב ביה איש יודע ציד איש שדה (בראשית כה כז).

הוא היה. חמשה נאמרו בהם הוא לרעה. וחמשה לטובה. הוא היה גבור ציד. הוא מתחלתו ועד סופו הוא עשו (בראשית לו מג). הוא דתן (במדבר כו ט). הוא המלך אחז (דה"ב כח כב). הוא אחשורוש (אסתר א א). לטובה. הוא אברהם (דה"א א כז). הוא משה ואהרן (שמות ו כז). דוד הוא הקטן (ש"א יז יד). הוא חזקיהו המלך (דה"ב לב ל). הוא עזרא עלה מבבל (עזרא ז ו). הוסיף ר' ברכיה בשם רבנן הוא ה' אלהינו (תהלים קה ז). שהוא טוב על הכל. שמדת רחמיו לעולם ועד.

ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה. ארבעה מלכיות תחתיו.

בארץ שנער. שכל מתי מבול ננערו שם. לפי שהיתה צולה. וכן הוא אומר האומר לצולה חרבי (ישעיה מד כז).

ד"א ארץ שנער. שננערת מן המצות לא תרומה ולא מעשרות.

מן הארץ ההוא יצא אשור. מן העצה ההיא יצא אשור. הניח ד' מקומות ובנה ד' תחתיהם. דכתיב ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ואת רסן הוא העיר הגדולה. איני יודע אם רסן היא גדולה אם נינוה. כשהוא אומר ונינוה היתה עיר גדולה (יונה ג ג). למדנו שנינוה היא הגדולה.

ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים. אמר ר' אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא ביו"ד מ"ם. שכל ז' שמות הללו סופם כתוב י' מ'. לודים שכל מה שילדו הוטבע בים. וכן כולם.

וכנען ילד את צידון בכורו. נפסל בעיני כל האומות חוץ מאביו. דכתיב בכורו. לאביו היה בכור.

ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול. למדנו ליפת שהוא גדול מכולם.