מדרש לקח טוב, בראשית א:ה

ויקרא אלהים לאור יום. על שבא מן המים.

ולחושך קרא לילה. לשון יללה.

חמשה אור כתוב בפרשה. כנגד חמשה חומשי תורה.

ויהי ערב ויהי בוקר. קרא לו שלשה שמות לזה ושלשה שמות לזה. אור. יום בוקר. חושך לילה ערב. תחת יום לילה. תחת אור חשך. תחת בקר ערב. לפי שהחושך כשנברא עדיין לא היה לא לילה ולא ערב. וכן כשנברא האור. לא היה לא יום ולא בקר. וכשהבדיל הקב"ה האור מן החשך שנתן תחום לאור. ותחום לחשך. כמה שעות ימשול זה. וכמה שעות ימשול זה. נקראו שעות האור יום לעצמו. ושעות החשך לילה לעצמו. והבקר הוא תחלת הכנסת האור. והערב הוא תחלת הכנסת החשך. לכך נקראו שלשה שמות לזה. ושלשה שמות לזה.

ויקרא אלהים לאור יום. א"ר אלעזר לא שיתף הקב"ה שמו כי אם על טוב. כי לא אמר ולחשך קרא אלהים לילה. אלא ויקרא אלהים לאור יום.

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. כי משעה שברא הקב"ה החשך עד שהאיר היה שנים עשר שעות. והוא שאמר ויהי ערב. ומשעה שהאיר עד שהעריב עוד שנים עשר שעות. הוא שאמר ויהי בקר. מתוך שנבראו שמים וארץ העריב והחשיך העולם. עד שהאירו כאור הבקר. ונקראו הלילה והיום יום אחד. והיה ראוי כמנהג המקרא כולה לומר יום ראשון. כי כן המספר. ראשון. שני. שלישי. או אחד. שנים. שלשה. שכן כתיב בקרבנות הנשיאים. ביום הראשון. ביום השני. ובחשבון אחר אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד (דברים יז ו). ולמה שינה לומר אחד. וחזר ואמר שני. (פד) ללמדך כי מיוחד היה היום ההוא ואין לפניו יום אחר.

ד"א לפי שכבר אמר בראשית ברא אלהים. ידענו כי זה היה יום ראשון. ולא היה צריך לומר יום ראשון. כי כבר אמר ראשית. ועוד תשובה אחרת. כי על חשבון אמר אחד שנים. אבל על ענין סיפור יאמר אחד שני. כמו שבקהלת אומר יש אחד ואין שני (קהלת ד ח).

ד"א יום אחד. שאם אמר ראשון. הייתי אומר היום בלבד הוא הראשון. וכשהוא אומר יום אחד. להודיע כי הערב והבקר אחד.

ד"א ויקרא אלהים לאור יום. זה מעשה הצדיקים. ולחשך קרא לילה. זה מעשה הרשעים. ויהי ערב. זה מעשה הרשעים. ויהי בקר. זה מעשה הצדיקים. יום אחד. שנתן להם הקב"ה יום אחד. ואיזה. זה יום הדין.

מדרש אחר. אחד. לפי שעתידין ישראל לייחד לבורא העולם בלשון אחד. שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד). נקרא יום אחד. שכל המייחד שמו מודה שהוא ברא עולמו. ברוך הוא וברוך שמו.