מדרש לקח טוב, שמות ז:יז

כה אמר ה׳. במלה שפסק בה התחיל, עד כה, כה אמר ה׳, שלא יהא הפסקה למכותיו מזו לזו ומזו לזו.

ד״א כ״ה כ״ה ב׳ פעמים, הרי חמשים, אלו חמשים מכות שלקו המצריים, כמה לקו באצבע עשר מכות, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות, לפי שכל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים היתה של חמש מכות, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים (תהלים עח מט).

בזאת תדע כי אני ה'. אתה אמרת לא ידעתי את ה׳ (שמות ה ב), מנין בזא״ת ארבע מאות ועשר, כלומר שיעבדת בישראל ארבע מאות שנה, עשר מכות ילקה, וידע כי אני ה׳.

בזאת תדע. בזאת המכה.

הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים. עשר מכות היו חקוקות על מטה משה דצ״ך עד״ש באח״ב, לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו לדם יאוריהם, ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד).