מדרש לקח טוב, שמות כב:טו

וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה. להוציא את שנתאלמנה או שנתגרשה מן (הנשואין) [האירוסין] דברי ר׳ יוסי הגלילי.

המפתה משלם קנס ובושת ופגם, והאונס מוסיף צער, המפתה אם רצה להוציא יוציא, והאונס אם רצה להוציא לא יוציא, אלא שותה בעציצו, ואפילו חגרת ואפילו סומא.

אשר לא אורשה ושכב עמה. נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן אשר לא אורשה (דברים כב כח), מה להלן נאמר כסף, אף כאן נאמר כסף.

מהר ימהרנה לו לאשה. מלמד שהוא עושה עליו מוהר, ואין מוהר אלא כתובה, שנאמר הרבו עלי מאד מהר ומתן (בראשית לד יב).

ד״א מהר ימהרנה לו לאשה. בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.

מהר ימהרנה לו לאשה. שומעני בין שהאב רוצה, בין שאין האב רוצה, תלמוד לומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו.