מדרש לקח טוב, שמות כב:יג

וכי ישאל איש מעם רעהו. נתקו הכתוב השואל מכלל שומר, ואמרו ענין בפני עצמו.

מעם רעהו. מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ מרשותו.

ונשבר או מת. אין לי אלא שבורה או מתה, שבויה מנין, הרי אתה דן, נאמר כאן מיתה, ונאמר להלן מיתה, מה להלן עשה שבויה ושבורה כמיתה, אף כאן נעשה שבויה ושבורה כמיתה, וכל שכן שהוא חייב על הגנבה ואבדה.

תנן התם בפרק השואל, השואל את הפרה ושאל בעליה עמה וכו׳, למדנו אפילו לא נשאל המשאיל לשואל אלא לפי השעה, או שהשקוהו מים ושאל ממנו בהמתו, או שום כלי ונאבד פטור, שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם, וכתיב ואם בעליו עמו לא ישלם, ותניא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם, איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם, אלא לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומיתה, היה עמו בשעה שבורה ומיתה, צריך להיות עמו בשעת שאילה.