מדרש לקח טוב, שמות כא:ו

והגישו אדוניו אל האלהים. אצל הדיינין.

והגישו אל הדלת או אל המזוזה. מקיש דלת למזוזה, מה מזוזה מעומד, אף דלת מעומד, שאם הדלת עקורה אינו נרצע בה.

ורצע אדוניו את אזנו. הוא ולא שלוחו, אע״פ שבכ״מם שלוחו של אדם כמותו, כאן הוא ולא שלוחו.

את אזנו. בשל ימין, נאמר כאן אזנו, ונאמר להלן אזנו, על תנוך אזן המטהר הימנית (ויקרא יד יד), מה להלן ימין, אף כאן ימין.

במרצע. הלכה (קובעת) [עוקבת] המקרא, התורה אמרה במרצע והלכה בכל דבר.

רבי אומר אינו נרצע אלא במין מתכת דומיא דמרצע, ד״א אזנו. מן המילת, דברי ר׳ יהודה, ר׳ מאיר אומר אף מן הסחוס, שהיה ר׳ מאיר אומר אין כהן נרצע, וחכמים אומרים נרצע.

למה האוזן נרצעת יותר מכל האברים, רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר, אזן ששמעה לא תגנוב, והלך וגנב, היא תרצע מכל האברים.

ד״א אזן ששמעה כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד (ויקרא כה מב), והלך ומכר עצמו עד היובל תרצע במרצע.

למה בדלת ובמזוזה, פי׳ רבותינו במס׳ קדושין, לפי שנתנו ישראל מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסחתי עליהם והוצאתים מעבדות לחירות, וזה הלך ומכר את עצמו לעבד, ירצע בפניהם.

ומרנא ורבנא טוביה בר׳ אליעזר זצ״ל משום אביו פי׳ כדי שיהא עוברים ושבים אומרים לו מפני מה אתה משתעבד לזה, והתורה זיכתה לך להיפטר, לכך נרצע לפני הפתח ולא בחדרי חדרים, דלת דומיא דמזוזה, מה מזוזה ברשות הרבים דרך ביאתו, אף דלת ברשות הרבים.

ועבדו לעולם. לעולמו של יובל, רבי אומר בא וראה עולם עד חמשים שנה, שנאמר וישב שם עד עולם (ש״א א כב).

ועבדו. אותו הוא עובד ואינו עובד את הבן, מיכן אמרו עבד עברי עובד את הבן, ולא את הבת, נרצע והעבריה לא את הבן, ולא את הבת.