מדרש לקח טוב, שמות כא:לה

וכי יגף שור איש את שור רעהו. פתח הכתוב בנגיחה וסיים בנגיפה, לומר לך זו היא נגיחה זו היא נגיפה, ואמרו רבותינו מפני מה נאמר נגיחה באדם, ונאמר כי יגוף בבהמה, לפי שהאדם יש לו מזל, שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה (בראשית ט ב), והשור נוגח אותו ואינו ממיתו, אבל בהמה נאמר בה נגיפה, לפי שאין לה מזל, ואין מוראה על חבירתה.

וכי יגף. בכלל נגיפה נגיחה דחייה רביצה בעיטה [נשיכה].

שור איש. להוציא שור של קטן.

את שור רעהו. להביא שור של קטן, שהקטן החובל בו חייב, והוא שחבל באחרים פטור, וכן העבד והאשה.

ד״א את שור רעהו. להוציא של נכרי ושל כותי ושל גר.

ומכרו את השור החי חצו את כספו. א״ר עקיבא נאמר חציה בחי, ונאמר חציה במת, למדנו בשוין הכתוב מדבר, שלא מצינו ניזוקין נוטלין יותר על ניזקן.

וגם את המת יחצון. מיכן אמרו שור שהיה שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים, ושור שוה מאתים שנגח לשור שוה מנה, נוטל חציו. ר׳ עקיבא אומר וגם את המת יחצון, להביא שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבילה יפה מנה, מוכרין את החי ואת המת וחולקין בשוה, ובעל הנבילה מטפל בנבילתו, ואעפ״כ יש חצי שאינו חצי ממש כמו חציו שרף במו אש על חציו (ישעיה מד טז), שאם חצי הנוגח מיטב מן השלם שנתנגח, אינו נותן לו חצי החי, שאין נותנין לניזוק יותר על המזיק.