מדרש לקח טוב, שמות כא:לג

וכי יפתח איש בור. תנן התם ארבעה אבות נזיקין, השור, והבור, והמבעה, וההבער וכו׳.

וכי יפתח. אין לי אלא פותח, כורה מנין, ת״ל או כי יכרה איש, אם הפותה חייב, כורה לא כל שכן, למדנו שאין עונשין מן הדין. ד״א הקיש פותח לכורה, וכורה לפותח, מה פותח ברשות פטור, אף כורה ברשות פטור, ומה כורה בשיעור, אף פותח בשיעור. היינו דתנן הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו.

ד״א וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש, לחייב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו. ר׳ יהודה בן בתירה אומר מה פותח וכורה שהוא חייב בשמירתן חייב בניזקין, אף כל שהוא חייב בשמירתו חייב בניזקו.

ולא יכסנו. לא פתיחה ולא כרייה גורם, אלא כיסוי גרם.

ולא יכסנו, כראוי לו, מיכן אמרו כסהו כראוי פטור, שלא כראוי חייב, כסהו וגלהו אחד מהם, המגלה חייב, נתגלה וידע בו אחד מהשותפין, מי שידע בו חייב.

ונפל שמה שור או חמור. שור ולא אדם, חמור ולא כלים, למדנו שחייב על הבהמה ופטור על הכלים, אחד שור ואחד כל הבהמה, וכן חיה ועוף, אלא שדבר הכתוב בהוה.